החלטה בתיק חע"מ 20108-06

ביום 17/10/2006 הגישה הועדה המקומית לתכנון ובניה אצבע הגליל (להלן: " המאשימה" או " המשיבה") כתב אישום נגד מר איברהים מונדר (להלן: " הנאשם" או " המבקש"), לפיו יוחסו למבקש עבירות של ביצוע עבירה במקרקעין בסטייה מהיתר, ביצוע עבודות הנדסה בנאיות ע"י קבלן שאינו רשום בפנקס הקבלנים, ושימוש בתואר קבלן לביצוע עבודות הנדסה בנאיות מבלי שהוא זכאי לכך (להלן: " כתב האישום").

כבר ביום 28/02/2007 מועד ההקראה, טען המבקש בפני כבוד השופט בן פיילס כי נפלה טעות בזיהוי, הואיל ואינו קבלן כלל, כי אם חשמלאי במקצועו וכי ידוע לו כי קיים אדם אחר בשמו, אשר ככל הנראה הוא הנאשם אשר דרוש להליך זה.

נוכח העלאת טענה זו ע"י המבקש, ביקשה המאשימה לעשות לבירור העניין ולא לבטל כבר בשלב המקדמי את כתב האישום, הואיל והמאשימה נזדקקה לעדות של נציג רשם הקבלנים (להלן: " הנציג") לבירור העניין.  ואולם, הנציג לא התייצב לדיונים אליהם זומן בבית משפט זה פעמים מספר.

לאחר שנתקלה המאשימה באי שיתוף פעולה מצד הנציג, פנתה המאשימה לרשם הקבלנים בדרישה למתן עדותו של הנציג, לבירור זהותו של הנאשם הדרוש והנכון בכתב האישום ואף נענתה בחיוב כפי שציינה ב"כ המשיבה בסעיף 8 לתגובתה מיום 16/01/2011. ואולם, בדיון שהתקיים ביום 26/05/2010 שוב לא הופיע נציג רשם הקבלנים ולפיכך, ב"כ המאשימה לא התנגדה להסרת שמו של המבקש כאן מכתב האישום.

לאור כל האמור, הוגשה בקשת המבקש לחיוב המאשימה בהוצאות ההליך בסך כולל של 13,780 ש"ח לטובת המבקש, אשר הופיע כנאשם בשל טעות המאשימה בזיהוי הנאשם הדרוש לבירור העניין. 

דיון והכרעה

בקשת המבקש לחייב את אוצר המדינה בפסיקת הוצאות הגנתו, על אף שלא ציין זאת בבקשה, מבוססת על סעיף 80 לחוק העונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 3),  התשל"ז- 1977, (להלן: " החוק").

סעיף 80 לחוק קובע בזו הלשון:

(א)            משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל...

הנה כי כן, הוראות סעיף 80 לחוק, מאזנת בין האינטרס של הנאשם, שהעמדתו לדין נמצאה בלתי מוצדקת, כי המדינה תישא בהוצאות הגנתו ואם נעצר או נאסר - תפצה אותו בשל כך, לבין האינטרס הציבורי, שמירת תקציב המדינה ומניעה של הרתעת יתר מפני הגשת כתבי אישום.

ראה רע"פ  960/99 מקמילן נ. מדינת ישראל פד"י (4), 294), בו נקבע כי:

"זיכוי כשלעצמו אינו מספיק לשם תשלום הוצאות או פיצויים, ומעבר לזיכוי נדרשת לשם התשלום התקיימות של אחת משתי עילות: העילה האחת היא היעדר יסוד להאשמה מלכתחילה. העילה השנייה, שהוספה לסעיף 80(א) בחוק דיני עונשין (דרכי ענישה) (תיקון מס' 3), תשל"ה-1974, היא קיומן של נסיבות אחרות המצדיקות את התשלום, וזאת גם אם נסיבות אחרות אלה נוצרו לאחר הגשת כתב ^-האישום. יודגש, כי גם כאשר מתקיימת אחת משתי העילות אין בית ^-המשפט מחויב לפסוק הוצאות או פיצויים, אלא סמכותו היא סמכות רשות. גם הסכום שייפסק הוא ככל "שייראה לבית המשפט", בכפיפות לסכומים המרביים הנקובים בתקנות הנ"ל."

ב"כ הצדדים המציאו את טיעוניהם המנומקים בכתב לבקשה הנידונה, כאשר המבקש מפרט את הנימוקים לחיוב המשיבה בהחזר ההוצאות, לפיהם התייצב 4 פעמים לדיונים אליהם זומן בבית המשפט, דבר אשר היה כרוך עבורו בהפסד ימי עבודה, בשכ"ט עורכי דין ובהוצאות הגעה לבית המשפט. לעומת זאת, המשיבה פרטה את נימוקיה לדחיית בקשה זו, לפיהם בין היתר המבקש בעל שם זהה לנאשם הדרוש לדין, כמו כן המבקש זומן לשימוע טרם הגשת כתב האישום לכתובתו המעודכנת, אך לא התייצב לשימוע, בו יכול היה להעלות טענה בדבר זיהויו בשוגג, וכי על-מנת למחוק את שמו של המבקש מכתב האישום נדרשה עדות נציג רשם הקבלנים, אשר מסיבות שאינן תלויות במאשימה לא התייצב למתן עדות, חרף זימונו פעמים מספר.

את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, עת בא הוא לבחון בקשה של נאשם שזוכה לתשלום הוצאות הגנתו ולפיצוי בגין מאסרו, מכח סעיף 80 לחוק, פרש כבוד השופט חשין (כתוארו אז) בע"פ 4468/98 ראמי דבש נ. מדינת ישראל פד"י נ"ו (3), 73. לפי פרשנותו, על מנת שתקום זכאות לפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק, נדרש נאשם לחלוף על פני שלוש משוכות: הראשונה - תנאי הסף; השניה - עילת הזכאות; והשלישית - שיקול דעת בית המשפט. מדובר ב - 3 משוכות מצטברות.

אבחן את קיומן של שלוש המשוכות בעניינו של המבקש, ראשונה-ראשונה ואחרונה-אחרונה.

המשוכה הראשונה - תנאי הסף

המשוכה הראשונה - והיא בבחינת תנאי-סף לכניסה למשכנו של סעיף 80 לחוק, היא כי הנאשם זוכה בדינו או לחילופין כי האישום שהוגש נגדו בוטל.

הנה כי כן, בענייננו המבקש עומד בתנאי סף זה, הואיל ואין חולק כי כתב האישום נגדו בוטל מחמת טעות בזיהויו.

המשוכה השנייה - עילת הזכאות